 |
" להביא אותה בגדול" - הנושא הזה חוצה גילאים ומינים, ומהווה מקור לסכסוכים בלתי פוסקים בתוך משפחות. יושב לו בבית איש שמרגיש מוכשר ושאינו ממצה את חייו וכישוריו, וחולם לעשות משהו שגם יתן לו סיפוק, וגם הרבה כסף. כשכיר הוא מרגיש שהוא מתבזבז. הוא גם נוטה לא פעם להסתכסך עם הממונים עליו. לא סובל מערכות. אוהב להיות עצמאי, חופשי ומאושר. עבודה שגרתית ששכרה בצידה נחווית אצלו כסוג של מוות מתמשך. הוא נפלט או נמלט ממערכות עבודה שונות ומוצא עצמו יושב בבית, תקוע ללא יכולת השתכרות, וחולם להיות מליונר. יש לו רעיונות מבריקים...........(המשך)
|
להביא אותה בגדול
ענת פרי-פיאמנטה, פסיכולוגית
הנושא הזה חוצה גילאים ומינים, ומהווה מקור לסכסוכים בלתי פוסקים בתוך משפחות. יושב לו בבית איש שמרגיש מוכשר ושאינו ממצה את חייו וכישוריו, וחולם לעשות משהו שגם יתן לו סיפוק, וגם הרבה כסף. כשכיר הוא מרגיש שהוא מתבזבז. הוא גם נוטה לא פעם להסתכסך עם הממונים עליו. לא סובל מערכות. אוהב להיות עצמאי, חופשי ומאושר. עבודה שגרתית ששכרה בצידה נחווית אצלו כסוג של מוות מתמשך. הוא נפלט או נמלט ממערכות עבודה שונות ומוצא עצמו יושב בבית, תקוע ללא יכולת השתכרות, וחולם להיות מליונר. יש לו רעיונות מבריקים, רק מה, חסרה לו יכולת המימוש, כשאשתו אומרת לו, " לך לחלק עיתונים, לפחות תביא הביתה 2,000 שקל", הוא מרגיש מבוזה ומושפל. ככה היא מעריכה אותו? הוא הרי יודע שהוא מסוגל להרבה יותר, לא בשביל כל כך מעט כסף, הוא לא יצא לעבוד. וכך הוא מסתובב במעגלים סביב זנבו.
זה קורה לאנשים שקיים בהם פער גדול בין הפוטנציאל שלהם, אותו הם חשים במעומעם, לבין הדימוי העצמי הנמוך. אלה אנשים שבילדותם לא היה מי שיבחין בניצוץ שבהם, מי שיתפעל מהגרנדיוזיות שלהם. כל מה שעשו זכה לביקורת קטלנית, ואף פעם לא היה מספיק טוב. הצורך " להביא אותה בגדול " הופך להיות משאת נפש, משאלת חיים, הבעירה שמניעה אותם.
אבל בגלל היעדר התמיכה, והדימוי העצמי הנמוך, חסרה להם חולייה חשובה, שמוציאה דברים מן הכוח אל הפועל, שמאפשרת לנו לממש חלומות, ולהפוך אותם למציאות – היכולת לא להרגיש מושפל ומחוק גם אם עושים משהו בקטן: אורך הנשימה לדעת שגם אם לא הגעתי בזבנג וגמרנו ליעד, אגיע גם אגיע. זו היכולת לספוג כשלונות או תסכולים מבלי שהדימוי העצמי יתרסק לחלוטין.
כל זה חסר לאיש שלנו. הוא מרגיש שהוא מוכרח להצליח עכשיו, ובגדול.. עבודה כמחלק עיתונים היא הוכחה ניצחת עבורו שאיננו שווה יותר מזה, ושלנצח יישאר כזה. הוא מעדיף למות מאשר לחשוב על עצמו כך. וגם שהוא יושב בביתו מבלי לעשות דבר, המוח מייצר פנטזיות בהן הוא כובש עולמות, מראה לכולם מאיפה משתין הדג. איפה קיימת המציאות שבה אפשר לחוות ריגושים כאלה?
ובכן ידידי, יש לך באמת כישורים מיוחדים ורעיונות מבריקים, אבל אינך מצליח לשווק אותם, כי כדי לשווקם אתה נדרש למכור את עצמך, משהו שאינך מאמין בו כל כך, לא פעם, מתוך בדידותך וייאושך, אתה כה להוט, שכל הזדמנות שנופלת לידיך הופכת להיות גורלית מדי, עד כי הפחד להיכשל ולהתרסק משתק אותך ואינך מסוגל לעשות דבר.
אז מה עושים? תכניס את זה טוב טוב לאוזניים, מילת הקסם כאן היא הדרגתיות. סינדרלות יש בעיקר באגדות. בחיים, בדרך כלל, דרכנו היא איטית ומתחילה מלמטה. מה שנחוץ לך הוא קודם כל חיזוק של הביטחון העצמי, אימון בעמידה בתיסכולים ופיתוח יכולות ההתמדה. הצבת יעדים לא גבוהים אינה מעודדת ציפיות וחרדות. היא מאפשרת הצלחות שחשובות לחיזוק הביטחון העצמי והפקת לקחים הקשורים במציאות ולא בפנטזיה.
נחוץ לך ללמוד להסתדר עם אנשים, כי גם כעצמאי תצטרך לבוא עימם במגע ולהיות יכול להתאים עצמך לגחמותיהם. העובדה שאתה מחלק עיתונים, אין פירושה שכל החיים תצטרך לעשות זאת. אין בה פחיתות כבוד אם תבין שהיכולת שלך לספוג את העלבון הכרוך בכך היא דרך – ככל הנראה בלתי נמנעת – לחזק את עצמך כנגד התרסקויות שמצפות לך לרוב כעצמאי, ולהפוך אותך פחות רעב, בכל מובן שהוא. רעב יתר להצלחה הוא בדרך כלל מתכון לכישלון.
ההצלחה בוא תבוא, אם תדע לקחת אותה במנות קטנות, צעד אחר צעד. לא בקפיצות.
הכותבת היא פסיכולוגית קלינית
דחוף את הפרה שלך
חכם אחד טייל עם תלמידו הנאמן ביער כשמרחוק הבחין במקום בעל מראה דל ביותר.
הוא החליט לבקר שם לזמן קצר. בדרך הוא דיבר עם תלמידו על חשיבותם של ביקורים המאפשרים להכיר אנשים ועל הלמידה שרוכשים מחוויות כאלה.
כשהגיע, הוא ראה את הדלות של המקום ותושביו. בבית הישן וההרוס התגוררו זוג הורים ושלושת ילדיהם כולם יחפים ולבושים בבגדים קרועים ומלוכלכים. החכם התקרב לאיש, שהניח שהוא אב המשפחה ושאל אותו: "בסביבה זו אין מקורות עבודה וגם לא מרכזי מסחר, כיצד אתה ומשפחתך מצליחים לשרוד?"
האיש ענה לו בשקט: "חבר, יש לנו פרה קטנה. היא מניבה כמה ליטר חלב בכל יום. חלק מהתוצר אנו מחליפים עבור מזונות מסוימים בעיר הסמוכה, בחלק השני אנו מכינים יוגורט, גבינה וכד' לעצמנו וכך אנו שורדים."
החכם הודה לו על המידע, הסתכל סביבו מספר רגעים, בירך לשלום והלך. באמצע הדרך פנה לתלמידו וצווה לו: "חפש את הפרה הקטנה, קח אותה לתהום שם ממול ותדחוף אותה".
התלמיד המבועת התנגד למורו, התווכח עמו וניסה להניעו מבקשתו, הרי הפרה הקטנה הייתה אמצעי המחייה היחיד של אותה משפחה. אבל החכם הלך משם ולא ענה לו.
התלמיד המדוכא ביצע את פקודת מורו. הוא מצא את הפרה הקטנה, הוביל אותה עד לתהום הקרובה דחף אותה וראה כיצד היא מתגלגלת בין האבנים ומתה.
המראה הזה נשאר חרוט בזיכרונו...
כעבור מספר שנים, אכול רגשי חרטה, הצעיר החליט לעזוב את מורו ולחזור לאותו מקום כדי להתוודות בפני המשפחה ולעזור להם.
כסף לא היה לו, הוא החליט שיעבוד חינם בשבילם כדי לעזור להם לקנות פרה קטנה חדשה.
ככל שהתקרב למקום ראה שהסביבה השתנתה, העצים פרחו, הבית היה יפה ונקי והילדים שחקו בחצר .
הצעיר הרגיש עצוב ומאויש. הוא היה בטוח שהמשפחה הענייה נאלצה למכור את ביתה כדי לשרוד.
הוא החיש את צעדיו. כשהגיע לבית התקבל על ידי איש מאוד אדיב.
הצעיר שאל על המשפחה שהתגוררה בבית לפני מספר שנים. ענו לו שהמשפחה ממשיכה להתגורר במקום .
הוא לא הצליח להבין מה התרחש, הסתכל על הילדים והכיר אותם, הם נראו יותר גדולים ובריאים, אבל הם היו ללא ספק אותם ילדים שביקר אצלם עם מורו מספר שנים קודם.
הוא שיבח את מה שראה ושאל את האיש (את בעליו של הפרה הקטנה): "כיצד הצלחת לשפר את המקום ולשנות את חייך? " האיש השיב לו בהתלהבות: "הייתה לנו פרה קטנה שנפלה לתהום ומתה, מאותו רגע היינו חייבים לעשות דברים אחרים ולפתח מיומנויות חדשות שקודם לא ידענו שאנו מסוגלים להן, ככה הצלחנו להגיע להישגים שהינך רואה".
לכל אחד מאתנו יש פרה קטנה , שמגבילה ועושה אותנו תלויים, שאינה מאפשרת לנו לפתח את כישורינו ויכולתנו.
אנו מסתפקים במה שהפרה הקטנה מייצרת. וכך מנציחים מצב של בינוניות,
שאינו מאפשר לנו להסיר את הכיסוי מעינינו ולראות ולהגשים את יכולתנו האדירה.
מהי הפרה הקטנה שלך? כיצד תדחוף אותה מעל התהום ?
